ליווי אישי במימונה 077-2233444
crowd funding course

קיימת בשבילכם - ספרה של איריס גורליק-וואסילייב ז"ל אשר נרצחה על ידי בעלה

מיכאל גורליק

נזכור את כולן, לא ניתן שנשים יהפכו לשורות ברשימה הבלתי נגמרת של הנרצחות האלמוניות.

חברות וחברים יקרים,
אין שבוע שבמהלכו אנו לא מתבשרים על עוד מקרה מזעזע של אישה שנרצחת על ידי בן זוגה, גרושה, אביה או אחיה. ועדיין – אין שום תחושת דחיפות בממשלה, אין אוירה של אסון בקנה מידה של מדינה שלמה, אין חשבון נפש ואין תכנית פעולה. והכי נורא שמלבד המשפחות הכואבות והדואבות, איש אינו זוכר את הנשים האלה, ולא יודע מי הן היו.

החלטנו שאנחנו לא ניתן לזה לקרות. היום אנחנו רוצות לספר לכן על פרוייקט מיוחד במינו שנועד להנציח מישהי מיוחדת מאוד. מישהי שהייתה עולם ומלואו, שגידלה את ילדיה בשמחה, שכתבה שירה למגירה, מישהי שחייה נקטעו על ידי רוצח בן עוולה, בן זוגה לשעבר.

מי הייתה איריס

איריס גורליק-ואסילייב הייתה רק בת 39 במותה.
זמן קצר לפני מותה היא נסעה לפריז מטעם העבודה וחלמה לחזור לעיר האורות יחד עם בניה.
מתחת למעטפת של ענייניות הייתה לה נפש פיוטית ורגישה. היא נולדה בסנט-פטרסבורג, עלתה לישראל עם אימה, למדה באוניברסיטה העברית ועבדה במשרד החינוך שם הרוויחה את לחמה בכבוד ופרנסה את משפחתה.

ב 3 באוגוסט 2013 היא יצאה מעבודתה ולא שבה עוד - לא לעבודה ולא לבית. לאחר יממה התברר שהאיש שהיה אבי ילדיה, לו נישאה לאחר שהכירו באוניברסיטה העברית פיתה אותה להיכנס לדירתו ורצח אותה בצורה אכזרית שזעזעה אפילו את חוקרי המשטרה המנוסים ביותר.

מטרת הפרויקט

את השירים שכתבה במהלך שנים רבות, עוד מימיה כסטודנטית צעירה ועד כמה ימים לפני הרצח הוצאנו מהמגירה וכינסנו בספרון בו תונצח איריס, כדי שיבינו מי הייתה.
הספרון ישמש גם תזכורת מוחשית לכך שנשים לא נמחקות לאחר מותן האכזרי בנסיבות אכזריות ופושעות. הן נשארות עימנו!

הזיכרון חייב לגייס את כולנו לפעול כדי שהרצח הבא לא יקרה ושנשים תעמודנה על זכותן לחיות חיים מכבדים ואוהבים ולא להיות בסכנת חיים.

עוד על איריס

כותבת על איריס חברתה ח”כ קסניה סבטלובה שבזמנו עבדה יחד איתה במשרד החינוך: "איך מעכלים את זה שמישהי קרובה אלייך נרצחה באכזריות? איך מתגברים על הידיעה על כך שאת המפלצת שהרגה אותה הכרתי ואף אירחתי בביתי? איך ממשיכים לחיות בלי חרדה? לא אשכח את הערב הזה, כאשר חברה משותפת התקשרה ובקול רועד הקריאה את הידיעה שראתה בואינט. "גופתה של איריס גורליק-ואסילייב , בת 39 מירושלים נמצאה בדירתו של הגרוש שלה. הוא ובת זוגו חשודים ברצח של גורליק-ואסילייב". רק לפני שבועות אחדים דיברנו בטלפון, ואיריס סיפרה בהתלהבות על נסיעתה לפריז. אירוע לא שגרתי עבורה. ראיתי את הצילומים מפריז והיא הייתה מאושרת כמו שלא ראיתי אותה מעולם! לוגמת את פריז ואת החופש הנדיר שהיה לה מהשגרה הלא פשוטה בה עבדה וטיפלה בשלושה ילדים קטנים. קצת לפני הנסיעה נפגשנו בירושלים והיא נתנה לי במתנה את קופסת התכשיטים שעד עכשיו עומדת בשידה שלי. "שתינו מזל אריה, בגלל זה אנחנו מסתדרות כל כך טוב", כך הייתה אומרת לי תמיד.
הכרנו בשנת 2000 בירושלים כאשר עבדנו במשרד החינוך. היא כבר הייתה אם לילד קטן ואני רק סיימתי תואר ראשון והתכוונתי להמשיך לשני. היא הייתה מסן-פטרבורג, אני ממוסקבה. התחברנו מהר מאוד. איריס לא סיפרה הרבה על חיי הנישואין שלה והעדיפה לדבר על כל דבר אחר – ספרים, סדרות או המצב הפוליטי. ידעתי שהיא אוהבת את בעלה, זאב שמו, וידעתי גם שהמצב בבית לא פשוט. איריס לא התלוננה על אלימות, לא סיפרה בעצם כלום על מה שקרה ביניהם. השתיקות הארוכות שלה בבקרים העידו על מה שהתחולל לפני כן. ברבע לארבע הייתה עוזבת בדחיפות את המשרד כדי להוציא את הילד מהצהרון. היה ברור שאין מי שיחליף אותה –לא הייתה לה משענת משפחתית וההתמודדות הייתה כולה שלה ובאחריותה. ידעתי שהיא כותבת שירים למגירה, אך לנו היא מעולם לא הקריאה שום דבר ממה שכתבה. לאחר כמה חודשים עזבתי את המשרד והתחלתי בעבודה אחרת. עדיין נשארנו בקשר. לאחר זמן קצר נודע לי שזאב עזב את הבית. בתמונה הייתה בייביסיטרית צעירה, השכנה ממול, אבל מה ששבר את ליבה של איריס, היא תשובתו של זאב, כאשר ניסתה לדבר אל ליבו של זאב על מנת שינסו לשמור על המשפחה ולעשות מאמץ למען הילדים הוא אמר לה "אני לא רוצה את הילדים האלה, יהיו לי ילדים חדשים ומוצלחים".
איריס נותרה לבדה במערכה והיתה עבור ילדיה כמו לביאה המגוננת על גוריה גם מפני אביהם. השנים עברו. ראיתי איך הילדים היפים והחמודים של איריס גדלים וידעתי עד כמה קשה לה לגדל אותם לבד. היא סיפרה שזאב מעכב את תשלומי המזונות והופך זאת למסכת של התעמרות בה ובילדים. כעבור כמה שנים התחתנה שנית ונולד לה ילד שלישי. חייה לא הפכו קלים יותר אבל לפחות המשפחה החדשה היתה מקור חום ואהבה. בפעם האחרונה כשדיברנו, היא הזכירה כבדרך אגב שהחליטה לתבוע את זאב בגלל שלא שילם לה מזונות קרוב לשנה. אני זוכרת בבירור שהיא אמרה "שהוא יתעצבן מאוד". (שום דבר חריג במציאות של משפחות גרושות ומסוכסכות). היא לא הרחיבה על כך והעדיפה לדבר על חלומות שהיא רוצה להגשים. כמו לחזור לפריז: "אני חייבת לקחת לשם את הבן הגדול, זה יהיה כיף גדול" היא אמרה. התקווה והשמחה שלה היו כל כך טהורים ואמיתיים.
ואחר כך זהו... השקט המקפיא של בית הקברות בגבעת שאול. קבוצה קטנה של אנשים שממררים בבכי ומסרבים להשלים עם העובדה שאיריס איננה. שמפלצת של אדם קיפחה את חייה, התעללה בה ושעכשיו התכנסנו כאן כדי לקבור אותה, כדי להיפרד ממנה. ניסיתי לשווא לדחוק את התיאורים הגרפיים שפורסמו בעיתונים אודות מותה. האיש שהתאהבה בו פעם באוניברסיטה שכנע אותה להגיע אליו לדירה בפסגת זאב. יחד עם אשתו החדשה אולגה הוא רצח אותה, ביתר את גופתה ואז ניסה להמיס את חלקי גופה בחומצה. כך חשב שיפטר ממנה ומאחריותו למזונות ילדיו.
איריס חברתי נרצחה והותירה חור שחור ועצב גדול בלב כל מי שאהב אותה.
אסור לנו כחברה פשוט להניח לזה, להתייחס לרציחות הללו כגזירת גורל. יש לא מעט שאפשר לעשות כדי לשים סוף למגיפה הבלתי אפשרית הזאת. אפשר להתחיל לדבר על אלימות מגדרית עוד בבית הספר, אפשר להכניס לתכנית הלימודים קורסים על שוויון מגדרי, אפשר להגדיל את התקציבים המיועדים לטיפול במשפחות במצוקה, אפשר להגדיל את מספר העובדים הסוציאליים המקבלים הכשרה מיוחדת, אפשר להשקיע בהנגשה לשונית לטובת אותם המגזרים הזקוקים לכך, אפשר לחוקק חוק שיבודד גברים אלימים ולא את הנשים, אפשר להתייחס אחרת לתלונות שמתקבלות במשטרה, אפשר להעניק ייעוץ חינם בנושא לזוגות שעומדים להתחתן, אבל בעיקר צריך לתעדף את המאבק בנושא הכואב הזה ולשים אותו בראש סולם העדיפויות, לייצר פתרונות הוליסטיים שישלבו את כל המשרדים הרלוונטיים. אי אפשר רק לשבת ולחכות לכך שירצחו עוד אישה ואז עוד אחת ורק לצקצק בלשון ולומר "כמה זה נורא". חייבים לצאת למאבק למען הצלת חיים של נשים. לאיריס, החברה היקרה שלי שאיננה היום בגלל גבר אלים שהפך למפלצת זה כבר לא יעזור, אך עדיין אפשר להציל חיים של קורבנות חדשים”.

חייה של אישה אינם הפקר

זהו סיפורה של איריס והוא מייצג סיפורים רבים מדי וקשים של נשים שאינן כאן עימנו עוד.

חייה של אישה אינם הפקר, אנחנו חייבות וחייבים להתייצב יחד כחברה, כנגד הרציחות הללו, כנגד ההתעללות בנשים באשר הן, כנגד האלימות המשתוללת ולדרוש שהחוק יגן עלינו.

בספר השירים הנפלאים שכתבה איריס יהיו כלולים גם מספרי הטלפונים וכתובות של ארגונים שמסייעים לנשים שנמצאות בסכנה אליהם ניתן לפנות ולבקש עצה, סיוע או הגנה. השירים שלה סוף סוף יצאו החוצה מהמגירה בה היו כל השנים. כולי תקווה שסיפור של כל אישה שקיפחה חייה מידי גבר אלים יצא החוצה על מנת להנציח, להזכיר ולזעזע".

רוצים לסייע בהוצאת ספר שיריה של איריס גורליק-ואסילייב ז"ל? תרמו!

יחד נשמור על הזיכרון של הנשים שנלקחו מאיתנו ולא ניתן לאף אחד לשכוח. לעולם.

מאחורי הפרויקט

הפרויקט היא פרי יוזמת משפחתה של איריס ז"ל, ילדיה ואמה שאספה את שיריה, וחברתה, חה"כ קסניה סבטלובה.

תגובות

הזמנת הרצאה על מימון המונים!
x

אוהבים את מימונה? תנו לנו בלייק!