Create your project today! Mimoona is always here for you 077-2233444
crowd funding course

חוות דעת על הספר

ד"ר אלי אברמוב:
כאשר תשוטטו בין המרחבים השונים הכרוכים כאן, תפגשו ב"תוצרים" הנובעים מתהליך ממושך של עבודה וחשיבה, שממנה מעשיר אותנו שלמה נדב. כמו מאפה משובח, התוצרים שתמצאו כאן הינם תוצאה של לישה ועיבוד ממושכת ביד האומן של נדב.
הוא משוטט בדפי ההיסטוריה ו"משוחח" עם מדענים והוגי דעות על תרומתם לאנושות, ולעיתים אפילו "מתווכח" איתם. נדב בוחן, ביחד איתנו הקוראים, מהי חכמה, מהו שכל, מה ההבדל בין אלו לבין המוח, תוך שהוא עובר במהירות מעולמות מדעיים/טכניים (כמו הסבר מפורט על הנוירונים או על עקרונות ההמרה) לעולמות פילוסופיים- כמעט דמיוניים. ואפילו התנך (כן, זה הספר שנדב כל כל אוהב לצטט) מככב בחלק ניכר מהמרחבים.
אז קדימה, התכוננו למסלול סללום מרתק, למעוף מרתק של ציפור ולהמון המון הנאה. ואולי, עוד נגלה שמוח של ציפור זה רק יתרון?

פרופ' מיליק קוגל:
בספרו ״מוח של ציפור״, שלמה נדב מצליח לחשוף ולחבר בין יסודות הידע האנושי מכל זוויות המעוף של ציפור. הוא חושף אותנו לחיבורים בין יסודות ידע, שנחשבו לבלתי ניתנים לחיבור, ושיוצרים ידע חדש ויכולת ליצור דו שיח טוב יותר בין האדם לסביבתו.
הוא מצרף אותנו למסעו סביב עולמות הידע החדש, עושה עמנו עוד סיבוב ועוד סיבוב עד שחומת יריחו נסדקת, ואור הידע החדש פורץ.
הספר ״מוח של ציפור״ הוא מעין אנציקלופדיה של שאלות ותובנות. השאלות מעודדות אותנו להמשיך את מסע של הארת אזורי החושך שלנו.
התובנות מבוססות על הוגי דעות מובילים ועל מעוף הציפור הבלתי פוסק של נדב, איש הטבע והשדאות, שמפעיל כמדען את כל חושיו לבחון כל תופעה.
מגוון תחומי הידע כולל את המוח, היצירה, החכמה, סביבות השראה, התנ״ך, האדריכליות וההנדסה ועוד. קשה למצוא קורא שבקיא בכל תחומי ידע אלה ובמיוחד בחיבורים הייחודיים שבחר נדב לחשוף לקורא. הספר אקלקטי ונוגע בלא נודע. הידע הלא נודע עדין לא מסודר ומקוטלג דיו. כך גם הספר.
כצלם חובב, למדתי שעבודה אמנותית נמדדת, בין השאר, במשך הזמן שדבר האמנות ״גוזל״ מהמתבונן. כמרצה באוניברסיטה הבנתי, שעשיתי עבודה טובה כאשר תלמידים באו אלי וטענו שלימדתם אותם לרקוד, לתפור או לבשל - תחומים שחשבתי שאינם קשורים לתחום אותו לימדתי. כך גם ספרו של נדב. כמעט כל פסקה בספר עוררה בי תהיות, ספקות וסקרנות למצוא נתיבים חדשים לדילמות שהתעוררו אצלי. נהניתי להיתקע בכל פסקה. הספר גם העשיר את הבנתי בתחום התמחותי, למרות שבעיסוקו, הוא כביכול שונה בתכלית.
במשך שנים אני נפגש עם נדב כדי להצטרף לקטעים במעוף הציפור שלו. אני חושף את גופי ונפשי כדי ש״יעקוץ״ אותי בתובנותיו המתחדשות. פגישות אלה מאפשרות לי אתחול מחדש וניפוץ הנחות יסוד מוטעות. הספר ״מוח של ציפור״ מאפשר, למי שמעוניין בריענון תקופתי של תהליכי חשיבה, לקבל בקובץ אחד מצבור עדכני של תהיותיו, רעיונותיו, תובנותיו ומשנתו של מדען אמתי, שבמעוף ציפור בלתי פוסק מעשיר את רוחנו ונפשנו.

מוח של ציפור - על הספר

ספר זה טווה קווי אורך וקווי רוחב ואף קווי ספירלה
הקושרים ונקשרים בין: אנשים שונים, מקומות שונים, תקופות שונות ועוד.
חלקים ממנו נכתבו ביוון, איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל ובישראל.
אתם מוזמנים להרים מפרש לתפוס את הרוח ולשוט. אהיה אתכם כל העת.
שלמה נדב

לגבי רכישת מספר כרכים מהספר או בכל שאלה נוספת, ניתן לפנות אל שלמה נדב:
054-4822370
arcimds@kfar-aza.org.il

אלון שוסטר, ראש המועצה לשעבר שער הנגב

אלון שוסטר מספר על שלמה נדב

מי אני, שלמה נדב, מאין הגעתי והיכן הייתי?

באתי לתנ"ך מתוכו, אליו נולדתי.
משפחתי וסביבתי הרוו אותי ממנו, הן מטעם -שדות-הספר, והן מטעם-שדות - הנופים .
בכלל- חייתי כמעט באותם תנאים בהם חיו בני-ישראל במדבר: ללא- חשמל, בישולים בטבון, מזון מוציאים מהאדמה, ישנים על רצפת-הצריף. ממנו הולכים הישר לגינה, לקטוף את ירקות הבוקר, ביצים מהתרנגולות שמלקטות בחצר וסביבתה. שותים בשקיקה חלב עיזים, מספל החליבה.
באותה עת, אף רעיתי את צאן סבי, ובשעות אחר הצהריים צחצחתי נעליים לחיילים האוסטרלים. נשמע הזוי, הא? אבל כך זה היה, עוד טרם קמה המדינה.
אני זוכר עד היום את החייל האוסטרלי הראשון שצחצחתי לו נעליים. הייתה זו שעה ארבע אחר הצהרים לערך, קרני השמש נפלו על עורפו, לא ידעתי האם הוא כנעני או מדייני, או אולי סתם פלישתי?

מסכי הפלזמה שלי היו השמים, ההרים, המים שזרמו בנחלים. כן, כן זרמו אז מים זכים בנחלים, בצידיהם תאנים נוטפות, ובשיפולי הטרסות קורצים אגסי הסברס הזהובים, ועוללות ענבי גביע נגררים על האדמה החמה. והעצים, הוי העצים, שהיו סימני זיהוי להתמצאות בשטח, וצל למנוחת ההולכים .

מעבר לנופים ולאתגר- השטח, עניינו אותי הכי הרבה,שני דברים:
האחד- "אתרים ארכיאולוגים" הקשורים לתולדותינו.
והשני- הליכה במסילות התנ"ך. הצטרפתי כנער לחפירות ארכיאולוגיות במקומות שונים.
האמירה "וייסעו ויחנו" מוכרת לי היטב, לא רק מצד הדבור אלא גם מצד המעשה.
לכותל המערבי הגעתי עוד טרם קמה המדינה, בהיותי בן שבע - שם השביעה אותי אימי, זכרה לברכה, על ספר תנ"ך ואמרה לי: שנן אחרי בני –"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ואני לא שכחתי, לא את ירושלים ולא את אימי, וברגעיה האחרונים הבאתי אותה מתל-אביב לכותל , שם ממש היא עצמה את עיניה.

תרתי את הארץ לאורכה ואף מעבר לרוחבה. עוד מגיל די צעיר, עיבדתי את האדמה, הן בבית והן בקיבוץ, ובבוא הקציר הייתי מלמל את שכתוב בתהילים: "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בו יבוא ברנה קוצר אלומותיו."
למדתי-גם את מקצועות החקלאות מסגרות, נגרות, בניין, ומה לא?
אף הייתי כבד-פה, פי שניים ממשה הנביא. למשה היה את אהרון, לי הייתה דלת של ארון הבגדים, עליו היה מותקן ראי, ואיש אחד שאמור היה לעזור לי, היה מעמיד אותי מול הראי, ומורה לי להגות מילים תוך העווית פנים. עשיתי זאת בדקדקנות גדולה אך ללא הועיל.
יום אחד המורה לאנגלית החליטה לאלץ אותי לעמוד מול כל הכתה ולדקלם שיר באנגלית, זאת למרות שהיה הסכם בין הורי למורים שלא לבחון אותי בעל פה. היא נעלה את הדלת, ובלית ברירה קפצתי מהקומה שנייה למטה, ומאז אני לא מפסיק לעוף.
יותר לא שבתי לבית הספר ומצאתי דרכי לקבוץ יגור. היום איני מפסיק לדבר. התגברתי על כך בדרך מופלאה, דרך שנתנה לי כלי רב עוצמה לניתוח מצבים, והבנה מה קשור למה ומה משפיע על מה.
נפל בחלקי לעבוד עם אנשים בעלי שעור קומה, הן בצבא והן בחיים האזרחיים. הייתי חקלאי, דייג, מורה, לוחם, עסקתי בשיקום חילי צה"ל, ועוד כהנה וכהנה.
אף זכיתי לפעול בסביבתם של יגאל אלון ישראל גלילי, חיים הרצוג נשיא מדינת ישראל, חיים בר-לב הרמטכ"ל, אהרון יריב ראש אמן, ועוד רבים, רבים. ואף היתה לי פגישה חמה עם דוד בן גוריון, באזור האהוב עליו - הנגב.
תפקיד חיי הייתה העבודה בשיקום נכי צה"ל אחרי מלחמת יום כפור 1973 בבית הלוחם באפקה, בניהולו של יוסקה לוטנברג, אצלו ראיתי מהו תפקוד בתנאי שכול אישי מזה ושיקום נכי צה"ל מזה.

מדוע אני מספר לכם את כל אלו ?
על מנת שתדעו, שדברי אינם יוצאים מתוך "עט-הסופר" בלבד, אלא בעיקר מתוך את השדה, לסוגיו השונים, וכן ומורי הרבים שלא יספרו מרוב. הייתה לי זכות ענקית ללמוד מכל כך הרבה אנשים ובתחומי תוכן שונים, ומעל לכל להיות נפש הומייה ולב אוהב מולדת. מספיק, לא ?
אם כך, אפשר להתחיל. אנחנו יוצאים למסע ארוך. הצטיידו לדרך עם תנ"ך כמובן, ועם פת- לחם חי, מלא בגרגירי חמניות ודלעת, גבינת צאן עיזים וקומץ זיתים, פנכת שמן-זית זך וירקרק, מים וקפה-שחור עם הל. כן ,כן- קפה שחור, עשוי בפינג'אן-שחור.
להתראות בדפים ובין השורות ואולי אף יצא לנו לטייל ביחד...

שלכם, שלמה נדב

Additional files

Team members

Comments

  • 28 Investors
  • ₪4,365 Pledged Of ₪
  • 0
    0
    Days
    :
    0
    0
    Hours
    :
    0
    0
    Minutes
7%
Support
This is a flexible funding project. The project owner will receive all the funds raised until the deadline.
Order a crowd funding lecture
x

Like Mimoona? Let us feel it!